בחירות בגרמניה - מי נגד מי ולמה (וגם מדריך למצביע)

ביום ראשון הקרוב יתקיימו הבחירות הפדרליות בגרמניה ויוחלט מי יהיה הקנצלר הבא של גרמניה. או הקנצלרית.

מן הצד האחד עומדת אנגלה מרקל, מנהיגת הנוצרים דמוקרטים (CDU), הקנצלרית המכהנת. מן הצד השני עומד מולה פר שטיינבריק, מנהיג הסוציאל-דמוקרטים (SPD) . ובתווך גם כמה מפלגות קטנות שנציגיהן עשויים להיבחר לבונדסטג.

איך זה עובד - פרקטית

הבחירות תמיד נקבעות ליום ראשון (כך שלא יושבת המשק). כל בוחר (אזרח גרמני) מקבל מכתב לביתו שנותן לו מידע על הקלפי שאליה הוא שייך, אבל גם אפשרות להצביע דרך הדואר, במידה ומודיעים על כך מראש.

פתק הבחירה עצמו מחולק לשני חלקים.

ה"קול הראשון" (Erststimme) ניתן לאדם המייצג את אזור הבחירה (בדומה אולי למושג ה-Congressman בארצות הברית. בצד השמאלי של הפתק תהייה רשימה של המועמדים האישיים השונים. חלקם מועמדי שתי המפלגות הגדולות, חלקם מועמדי מפלגות קטנות או אפילו מועמדים עצמאיים. הבחירה היא רובית והמועמד שמשיג את האחוז הגבוה ביותר של קולות במחוז הבחירה מקבל את המנדט, גם אם אין לו רוב (למשל: מועמד א' קיבל 40% אבל מועמדים ב', ג' ו-ד' קיבלו כל אחד 20%). השיטה נועדה בין היתר להבטיח יציבות ולעמוד נגד מפלגות קטנות - ואכן, יחסית נדיר שנציגי מפלגות קטנות זוכים במנדט האישי: במזרח נבחרו כמה פעמים מועמדים של ה-Linke כמועמדים אישיים; ובמחוז בחירה אחד, שכולל את קרויצברג, פרידריכסהיין וחלקים מפרנצלאוור ברג, זכה האנס-כריסטיאן שטרובלה מן הירוקים במועמדות אישית. היו גם מקרים שבהם המיעוט הדני והפריסי בצפון הצביעו בעד מועמדים "אתניים", אבל באופן כללי, קשה עד בלתי אפשרי למועמד מפלגה קטנה לזכות באחוז הגבוה ביותר של הקולות במרבית מחוזות הבחירה.

ה"קול השני" ( Zweitstimme) מזכיר יותר את המוכר לנו מישראל, בחירה יחסית של מפלגות לפי רשימות. כאן אפשר למצוא לצד המפלגות הגדולות גם מפלגות קטנות ואפילו קקיוניות במכוון כמו מפלגת ה-Partei שהקימו עיתונאים במגזין הסטירי "טיטאניק".

סוגיות שנוגעות ישירות לנושאי משפחה

כמה נושאים חשובים שקשורים לענייני משפחה עומדים במוקד מערכת הבחירות:

טיפול בילדים קטנים 

בטור על גני ילדים בברלין כבר ציינתי שיש מחסור בגני ילדים (בעיקר במערב) וזאת בין היתר בגלל תפיסות לפיהן מקומה של אם לילדים קטנים הוא בבית, איתם. כדי לעודד בכל זאת שוויון במקומות העבודה (וגם ילודה, כי אחת הסיבות שנשים צעירות מעדיפות לא להביא ילדים לעולם הוא ההפסקה בקריירה), הוחלט שהרשויות המקומיות תסבסדנה מקומות בגני ילדים גם לגילאים הצעירים. אבל כאמור, גם עכשיו הביקוש גדל על ההיצע והממשלה הנוכחית תומכת במדיניות שבה כל משפחה שבה הילדים נשארים בבית (ולא נשלחים לגן) תקבל כסף על הטיפול בילדים. מתנגדי ההצעה טוענים כי היא רק תחזק את הנטיות השמרניות (להותיר נשים בבית לטפל בילדים), תיצור חור תקציבי במקום להשקיע אותו בתשתיות (למשל גני ילדים שיוכלו לחנך אח"כ דורות של ילדים) ותעודד משפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך (אלו שגני ילדים יועילו להן יותר) להשאיר את הילדים בבית ולקבל כסף.

מי בעד דמי השגחה על ילדים? CSU, CDU , מפלגות הימין הקיצוני (NPD וכו')

מי נגד? כל המפלגות הרלוונטיות האחרות (SPD, LINKE, ירוקים, פיראטים, AFD)

שוויון בזוגיות

זוגות בני אותו מין זוכים כיום לשיוויון כמעט מלא בגרמניה, אבל לא מלא לגמרי. זה נוגע למשל לזכותם של בני זוג מאותו מין לאמץ.

בעד שוויון מלא : SPD, ירוקים, לינקה, פיראטים, FDP

נגד שוויון מלא : CDU/CSU , AFD וכמובן הימין הקיצוני

גלולת היום שאחרי

בגרמניה, גלולת היום שאחרי ("פוסטינור") תלוית מרשם רופא. קיימים גורמים שתובעים להפוך אותה לנגישה ללא מרשם רופא, על מנת להבטיח כי כל מי שנזקקת לה תוכל לקבל אותה.

בעד ביטול חובת המרשם: SPD, ירוקים, לינקה , פיראטים

נגד ביטול חובת המרשם: CDU/CSU , AFD

טיפול בקרובי משפחה מבוגרים/חולים/נכים

לא רק ילדים קטנים זקוקים לפעמים לבן משפחה שיטפל בהם, גם בני משפחה חולים או קשישים. האם מי שלוקח זמן מן העבודה ונשאר בבית לטפל בבן המשפחה צריך לקבל תמיכה מן המדינה?

נגד: CDU/CSU, FDP

בעד: SPD, לינקה, ירוקים, פיראטים, AFD

האם כדאי להצביע למפלגה גדולה או קטנה?

כדאי להצביע במידה ואכפת לכם ממה שקורה כאן, נקודה. גם למפלגה קטנה יותר (כמו הפיראטים, ה-FDP או ה-AFD) שיש סיכוי שלא תעבור את אחוז החסימה. יש לכך הרבה סיבות, למשל:
- מפלגות, גם אם הן לא עוברות את אחוז החסימה, מקבלות תמיכה (מימון בחירות) יחסית לכמות הקולות שהשיגו. קול בעל מפלגה שאתם באמת מאמינים בה הוא קול שיחזיר לה חלק מתקציב הבחירות
- בחירה של מפלגה קטנה מעבירה את המסר האידיאולוגי שלה גם אם המפלגה לא זוכה. גם הירוקים היו פעם מפלגה קטנה מתחת ל-5%

ספציפית לגבי הפיראטים, יש לי רושם שהבחירות האלה הולכות להיות מן הבחינה הזו כישלון של סוקרי גרמניה. הם עדיין סוקרים טלפונית, ומתעלמים מכך שאחוז גבוה מן האוכלוסיה (ואחוז גבוה יותר של המצביעים הפוטנציאליים של הפיראטים) בכלל לא מחזיקים בטלפון קווי, אלא רק בנייד. גם לפני הבחירות לעיריית ברלין (שבהן הם זכו ב-9%) הסקרים הצביעו על כך שהם בקושי מגרדים את אחוז החסימה.
(הערת פוטס בחירות: טוב, אז טעיתי. טוב שאני לא מינה צמח).

אז בעד מי להצביע?

נסו לבדוק ב-Wahl-o-Mat. במקרה של ספק, הצביעו למפלגה עם הפוסטרים הכי מצחיקים. GrumpyCat הולך?

או אולי לבחור במפלגה שבאמת מייצגת את האינטרסים של צפון גרמניה?

איך מדברים עם ילדים יהודיים/ישראליים בגרמניה על השואה?

יום השואה הישראלי מתקרב (הגרמני מצוין בתאריך אחר) ואיתו עולה התהייה, איך מדברים עם ילדים על השואה. בכל משפחה - גם משפחה לא-יהודית, גם משפחה שאינה חיה בגרמניה - קשה לעצב "אסטרטגיה" להסביר שנאה קשה כל כך. שבועיים אחרי שהילדים חגגו את ליל הסדר, וציינו את היציאה מעבדות לחירות, וניסו להבין שהיו (ולמרבה הצער עדיין יש) עבדים ואנשים לא-חופשיים, הם נאלצים להתמודד מול מציאות היסטורית שקרתה ברחובות אלה לא מזמן.

בניגוד לישראל, שבה ילדים נחשפים מגיל צעיר (לפחות בדור שלנו) לטלוויזיה של יום השואה, לטקסים (גם בגיל הגן) ולצפירה, אין חשיפה כזו ליום השואה - או לשאלות שנוגעות לשואה - בגילאים צעירים. החשיפה גם אינה "מאורגנת" מגבוה, כמו בישראל - ילדים עשויים להיחשף לנושא השואה בשיעור Ethik או היסטוריה, לשאול על אנדרטה זו או אחרת שהם נתקלים בה ברחוב, או בכל דרך אחרת.

אין לי תשובות פלא ואולי גם הילדים שלי צעירים מדי לעיצוב תשובות כאלו. לפני כמה שנים, הבן שלי ראה בדרך לגן הילדים את ה-Stolpersteine ושאל על מה מדובר. הסברתי לו ברמתו, על אנשים רעים ועל הנצחה. שקלתי גם לקחת אותו למוזיאון אוטו ויידט, ששם יש תכנית מיוחדת שמיועדת לילדים.

"פאפא ויידט" של אינגה דויטשקרון, ספרות ילדים על השואה בגרמנית

בני נוער ניתן אולי לקחת לטקס המרכזי שמארגנת הקהילה היהודית, ביום שני (8 באפריל 2013) בשעה 7 בערב, בבית הקהילה במערב ברלין (Fasanenstr).

יש לא מעט ספרות באינטרנט שעוסקת בנושא.

מבחר מצומצם:

מים ביאליק, "How I’m Teaching My Sons About the Holocaust" (באנגלית)

הרבה שרה ריינס, "איך לדבר עם ילדים על השואה" (באנגלית)

Jüdische Allgemeine - איך מלמדים על השואה בבתי ספר יסודיים יהודיים בגרמניה (בגרמנית)

ועוד קצת מאתר אינטרנט גרמני.

אשמח לשמוע קצת רעיונות בהערות

להשאיל משחקים בברלין

הבתים של הילדים שלנו (לפחות שלי) מלאים בהרבה יותר מדי צעצועים.

הסבים והסבתות מביאים איתם בכל ביקור מתנה או שתיים. השכנים והחברים נותנים את הצעצועים הישנים ולפעמים גם מתנות חדשות. ויש את רשת המזון המהיר הזו, שילדים בגיל חצי שנה כבר יודעים לזהות את האות הצהובה, ושמחלקת ברוב נדיבותה מתנות-זבל יחד עם האוכל האיכותי שלה.

אחד המנהגים היפים שניתן לראות בברלין הוא זה של הילדים שמוכרים את הצעצועים הישנים שלהם על המדרכות.

בקיצור, יכול להיות שגם אתם סובלים מעודף צעצועים, או להיפך - מעוניינים בצעצועים חדשים אבל לא מעוניינים לרכוש אותם, כי אחרי זמן מה הילדים עשויים לאבד עניין והנה יושב לו עוד צעצוע בחדר הילדים כאבן שאין לה הופכין.

כמה פתרונות נחמדים מוצעים בברלין. האחד, פתרון ותיק יחסית, הוא "ספריית צעצועים". מה שנקרא Ludothek בגרמנית - שילוב של המונח למשחק בלטינית, והמונח שמתייחס להיכל (כמו ספרייה, Bibliothek). מספר מקומות כאלה יכולים להשאיל לכם צעצועים, דבר שיכול גם לסייע לכם אם אתם דווקא ללא ילדים, אבל מקבלים פתאום מבקרים עתירי ילדים בברלין. חלק מן ה"ספריות" הן ציבוריות (או מופעלות על ידי עמותות), וחלקן פרטיות.

ב"שפיל-ויזה" בפרידריכסהיין אפשר לשבת לשחק (ויש גם קפה), ואפשר להשאיל משחקים הביתה. המקום בעל אוריינטציה של משחקי לוח ומשחקים גם לבוגרים (לא כתבתי "משחקים למבוגרים" כי יש לי רושם שבברלין המונח הזה שמור לסוג אחר של משחקים, שאולי עדיף לא לדון בו בבלוג משפחתי...).
סגור בימים שלישי ורביעי, פתוח בימי שבת/ראשון
Kopernikusstraße 24 10245 Berlin

שפילמיטל בפרנצלאוור ברג הוא מרכז שמציע פעילויות למשפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים כמו גם למשפחות עם ילדים ללא צרכים מיוחדים - והשאלת משחקים לכל הילדים. מכיוון שילדים בעלי צרכים מיוחדים צריכים לפעמים גם צעצועים ומשחקים שמאתגרים אצלם פעילויות שנלקחות אצל אחרים כמובן מאליו, המרכז מציע גם צעצועים כאלה. המחירים סמליים - המרכז מופעל על ידי עמותה
פתוח בימים שלישי - שישי
Immanuelkirchstr. 24 10405 Berlin

ניתן למצוא לעיתים גם משחקים בספריות הציבוריות השונות.

המקומות האלה יכולים כמובן גם להוות פתרון טוב לפעילות עם ילדים בימים קרים וקצת לפני שמאבדים את השפיות בבית.

**

אפשרות אחרת היא להצטרף ל"מועדון" שחבריו מקבלים כל פרק זמן קופסת משחקים אחרת, ומחזירים אותה בתום השימוש: מגזין הילדים הברלינאי "הימבר" (פטל) ניסה למשל שירות חדש של השכרת "קופסאות צעצועים" שנקרא Spielzeugkiste

**

ואם אתם ילדים גדולים שמחפשים חברים למשחקי לוח או קלפים - יש מספר אתרים שמקשרים בינכם לבין משוגעים אחרים לדבר:
http://www.spieletreff-berlin.de/  - לחובבי משחקים מכל הסוגים
ועוד אחד לחובבי משחקים, בפאנקו - http://panke-spieler.jimdo.com/ 
http://www.illusionist-verein.de/ - לחובבי משחקים תפקידים, פנטזיה ו-D&D למיניהם

שכונת יוקרה ושמה קרויצברג

קרויצברג הייתה התחנה הראשונה שלנו כשהגענו לברלין. ולא סתם קרויצברג, אלא מה שנחשב בעיני רבים ל"לב המאפלייה" של קרויצברג – אזור קוטבוסר טור. על האזור הזה אמרה חברה של ההורים שביקרה אותנו, ש"לא פלא שבחרתם את המקום בכל אירופה שהכי דומה ליפו". אולי ההשוואה הייתה בהחלט במקום – כי כמו מה שקרה לפלורנטין, לחלקים מיפו ולשכונת שבזי בתל אביב, גם קרויצברג שינתה פניה בצורה משמעותית בעשור האחרון  .

מכאן גם כותרת הפוסט הזה – משכונה שהייתה מפורסמת בעיקר כ"איסטנבול הקטנה" ומשכן לאנשים שחתרו תחת הסדר החברתי הקיים, היא הפכה מרכז להיפסטרים ויאפים, לכרישי נדל"ן ולמשקיעים קטנים, ושכר הדירה עלה בהתאמה. כיום, חוזה שכירות חדש באזור גרליצר פארק מוערך בכלמעלה מ-8 אירו למ"ר – דירה של 100 מ"ר תעלה למעלה מ-800 אירו (בשכ"ד "קר", ללא הוצאות ועד בית/ארנונה/חימום). לתל-אביבים זה אולי נשמע מעט, לברלינאים, ובעיקר לכאלה שמכירים את שכר הדירה הנמוך שהיה קיים באזור, זה כמעט מזעזע. 

קרויצברג ה"ישנה"

הבית שבו גרנו כשרק הגענו לברלין, היה בית ישן, אלטבאו, שעליו השתלטו בשנות ה-70 המאוחרות חבורה של מהפכנים שהתנגדו למדיניות הפיתוח העירונית , שגרסה שאין טעם לשפץ את הבניינים הישנים האלה,שחלקם נפגעו במלחמה ועמדו עם אגף חסר כמו גידם, אלא לבנות בניינים מודרנים, יעילים, בסגנון ברוטליסטי לשיכון ההמונים, "מכונות דיור" (הגישה הזו הייתה קיימת בחלקים נרחבים של העולם המערבי בכלל, כולל בישראל, ולראייה שיכוני שנות ה-50 - 70).

המהפכנים של שלשום התבגרו כבר, וכמו בכל פרויקט שמתחיל מאוד אנרכיסטי, לבית שבו התגוררנו בו, היו יותר סעיפים בתקנון מאשר לפני שנות אלף בקיבוץ. היו חוקים לגבי איפה מותר להחנות איזה סוג של אופניים. ואיפה שמים כל סוג של אשפה (כי כמובן הפרויקט התהדר במחזור והפרדה של סוגי אשפה, שאליהם לא מחויבים תושבי ברלין באופן כללי). ומה עושים בחצר, ומתי. והיו רכילות, תגרות ואינטריגות שלידם נראים דבורה המזכירה וקלאודיו מן הנוי כמו דמויות אפרורית. וכן, גם שם היו דברים במחסן של ועדת ריהוט שהתקנון לא הותיר לקחת לשימוש אישי. הדבר שהכי הדהים אותי בשכני המהפכנים לשעבר, הוא הצורה שבה הם חיו בייקום מנותק משאר הסביבה שלהם בקרויצברג.  השיא היה כשהחלטנו לאות הכרת טובה לעשות חומוס וטחינה לחבר'ה. שאלנו אותם איפה אפשר למצוא טחינה, ומכיוון שלא היה להם מושג ירוק מה זה – הציע אחד מהם ללכת ל-KaDeWe, אותו בית כלבו אגדי ויוקרתי במערב העיר, שטוען שיש בו את "הכל". המוכר בקה-דה-ווה דווקא ידע מה זה טחינה, ואמר לנו שכדאי לנו ללכת לקוטבוסר טור, יש שם הרבה מכולות של טורקים וערבים שבהן מוכרים טחינה... 

חצי מן הרחוב, נראה כמו הבית של הפרויקט הנ"ל: בתים ישנים, עם ציורי קיר מהפכניים או מודעות שקראו להפגנות שונות ומשונות, לצד חנויות לאוכל אורגני או לתיקון אופניים וכמובן עם כללי תקנון שונים ומשונים. לחברי לפרויקט היו רק מכרים מן הצד הזה של הרחוב. החצי השני הוא החצי שבו ניצחה העירייה. היו שם מפלצות בטון ברוטליסטיות שבהם הצטופפו מהגרים מטורקיה, כורדיסטאן, העולם הערבי ואפריקה, לצד נזקקי סעד גרמנים. החצי ההוא של הרחוב היה גם הוא טיפוסי לקרויצברג ה"מזרחית" – שהייתה לעיתים ידועה כ"איסטנבול הקטנה": מכולות אתניות, דוכני דונר ומסעדות טורקיות שמגישות אוכל מעבר ל"דונר", ועוד. הרחוב הראשי של קרויצברג המזרחית, אורניינבורגר שטראסה, עמוס מסעדות שונות ומשונות וחנויות ששיקפו את דו-הקיום בין ירוקים חובבי אורגני ואופניים, פאנקיסטים ואנרכסיטים, ומהגרים מכל רחבי העולם. 

היפסטרהוד

כיום, כל זה השתנה. הטורקים עדיין אותם טורקים, הפאנקיסטים וההיפים הקשישים עדיין גרים בקרויצברג וגם הרחובות לא ממש נראים סטריליים, אבל לכל דירה פנוייה נכנסו בשנים האחרונות היפסטרים מרחבי העולם – יותר ממה שקרויצברג היא "איסטנבול הקטנה", היא הפכה דומה לאיסט ווילג' והאנגלית הברוקלינאית (או העברית) נשמעת שם בתדירות כמעט גבוהה כמו הטורקית או הכורדית. המחירים מטורפים – יקר להיות היפסטר. בשביל דירה על הגרליצר פארק משלמים כיום בערך אותו מחיר כמו דירות בחלקים מסוימים של מיטה ושרלוטנבורג.

למעשה, אפילו בצלנדורף, שכונת הווילות טובלת הירק (והיוקרה), יש אזורים שלמים שזולים למ"ר מאשר מזרח קרויצברג. העניים המרודים שכל כך אפיינו חלקים מקרויצברג כבר לא יכולים להרשות לעצמם לגור שם. למעשה, אפילו הקפה והבירה הפכו יקרים להם מדי. הם עברו בחלקם הגדול לשפנדאו; ואולי הפתעה יותר גדולה למי שחושב שהוא מכיר את ברלין: לחלקים ממרצאן. ישנו כיום אזור במרצאן שבו כל תושב עשירי הוא ממוצא ערבי – נתון די מרשים בהתחשב בתדמית של השכונה הנ"ל כשכונה מונו-תרבותית. 

היפ מוצדק? את הנבואה אותיר לשוטי הנדל"ן. אנחנו עזבנו את קרויצברג בלב קצת כבד אחרי לידת הבן הבכור, ואחרי שהסתבר שלמעשה אין חינוך ציבורי טוב בשכונה. קצת משונה לנו לראות מרחוק איך פתאום הפכה השכונה לנחשקת כל כך, אחרי שבמשך שנים היו מכרים שטענו בפנינו שאנחנו גרים, רחוק רחוק ב"שטחים". מעניין אם היפסטרונים קטנים שיוולדו ישנו את הדמוגרפיה בשכונה וגם את בתי הספר הציבוריים – או שהיפסטריות לאחר לידה ינדדו למקומות פחות מגניבים (או תהפוכנה אזורים פחות מגניבים למגניבים). מכל מקום, באופן אירוני, ההיפסטרים מרחיקים מן השכונה את אותם תושבים שהפכו אותה למה שהיא, ולמה שמשך היפסטרים אליה מלכתחילה.