יום שישי, 19 באפריל 2013

אש, אש מדורה! איפה לחגוג את ל"ג בעומר בברלין

ביום ראשון, ה-28 באפריל, יתקיים ל"ג בעומר (וכבר כתבתי פה על ההקבלה בין החגים היהודיים והחגים המקומיים: ב-30 באפריל נחגג "ליל ואלפורגה", שבו נהוג להדליק גם כן מדורות)

השנה מאורגנות כמה מדורות ומסיבות ברחבי העיר.




  • חוג הילדים הישראליים "קומזיץ", כיאה לשמו, מקיים ביום ראשון, בשעה 11:00 מסיבה בעלות של 10 אירו לילד. מובטחים טאבון, חץ וקשת ופעילויות נוספות . פרטים נוספים.

  • מדורה נוספת תתקיים ליד בית הכנסת בריקה-שטראסה. המסיבה תתחיל ביום ראשון ב-11:00 ותכלול, לצד מדורה ופעילויות חץ וקשת, גם ספר שיעשה "חלקה" לילדים שמעוניינים בכך. בבית הכנסת בריקה-שטראסה (פרנצלאוור ברג): Rykestr. 53 10405 Berlin
במבינים לא שינו הרבה משנה שעברה... 

  • "במבינים" במזרח העיר יקיימו את המדורה שלהם ביום ראשון אחר הצהריים (15:00 - 18:00), במשכן שלהם ב-Fürstenwalder Straße 25 . נדרשת הרשמה מוקדמת. אתר האינטרנט 


חב"ד מקיימים מסיבת רחוב / תהלוכה שתתחיל ב-Olivaer Platz בשעה 13:00 ותסתיים במסיבת רחוב ב-Münstersche Str החל מ-14:00.
יש להם חוש הומור מעולה בחב"ד , ולמסיבה שלהם הם קוראים Jüdische Parade & Strassenfest Fur Frieden & Toleranz . לאור השם שהם נתנו, ברור שהם במיוחד מזמינים הומואים, נשים בתפקידי רב, רפורמים ושאר קבוצות שחב"ד ידועה בסובלנות הרבה שלה כלפיהן. 

יום רביעי, 10 באפריל 2013

לעשות הפלה בברלין

הפלה יזומה היא לא נושא קל להתמודדות.

במידה ואת מוצאת עצמך בהריון בלתי רצוי בשלב השבועות הראשונים, הנהלים בברלין הם כדלקמן:

(א) את הולכת לרופא/ת נשים ומקבלת אישור רפואי על ההריון ומבהירה שאין מה להגיד "מזל טוב"

(ב) רופא/ת הנשים תשלח/ישלח אותך לייעוץ. תפקיד היועצת הוא לסייע לקבל החלטה לכאן או לכאן (הצגת האפשרויות שעומדות בפניך, ההשלכות לגביך). אין צורך להיתפס לתירוצים ("ההריון לא מבן הזוג שלי" וכו'), לא מדובר ב"וועדת הריון" במובן הישראלי שלה, אלא בהליך שנועד כדי לוודע שאת בטוחה, מודעת להשלכות ואינך מפילה בגלל שאב התינוק או אדם אחר "כופים" עליך לעשות כן.

(ג) לאחר הייעוץ, את מתבקשת לחכות שלושה ימים, כדי לקבל החלטה.

(ד) את מקבלת, לפי מצב ההריון, הפנייה לטיפול (גלולתי או אחר) .

(ה) במידת הצורך את מקבלת גם הפנייה לפסיכולוג להתמודד עם האובדן.

הפלה מסוג זה היא חוקית עד השבוע ה-14 שאחרי הווסת האחרונה (שבוע 12 להריון), לאחר מכן לא חוקי לרופא לסייע להפלה. הפלה אחרי תאריך זה אפשרית בעיקר אם רופא קובע שההריון מסכן את בריאות האם.

בעיקרון, הפלה שאינה מסיבות רפואיות או משפטיות (כתוצאה מאונס) אינה מכוסה על ידי קופת החולים (הטיפולים לפני ואחרי ההפלה מכוסים). הפלה תרופתית עולה כ-360 אירו, הפלה בגרידה עולה כ-440 אירו. עם זאת, קופת החולים מכסה זאת למעוטות יכולת שמבקשות זאת בזמן הייעוץ.

***

גלולת "היום שאחרי" חוקית בגרמניה, אבל רק עם מרשם רופא (מ-2015 גם בבית מרקחת, אבל נתון לשיקול דעת של הרוקח ולנסיבות). בגרמנית היא נקראת die Pille danach

כמו כל נושא ההפלות, גם השימוש בגלולה שנוי במחלוקת. בינואר 2013 הגיעה קורבן אונס לשני בתי חולים קתוליים בעיר קלן וביקשה לקבל מרשם לגלולת היום שאחרי. בתי החולים סירבו מסיבות דתיות והיא נאלצה לפנות לבית חולים מרוחק יותר, ממשלתי.

עדכון (גם בטקסט):




***

בברכה שלא נדע מצרות, כמו הריונות בסיכון והריונות לא-רצויים.


יום שבת, 6 באפריל 2013

האם ההורות היהודית בגרמניה בונה את עצמה מחדש?

בעקבות הפרסום אתמול של הטור שלי על "איך מדברים עם ילדים יהודיים בגרמניה על השואה" נקלעתי לדיון עם ידיד פייסבוק שלי בנושא הורות יהודית/ישראלית בגרמניה באופן כללי.

האם הורות יהודית בגרמניה כיום שונה ממה שהיא הייתה בעבר? ברור שלא המצאנו שום פטנט. סבא שלי ז"ל היה יהודי גרמני, וסבא שלו היה יהודי גרמני, וכו' וכו' - הם חינכו את ילדיהם כיהודים-גרמנים בלי לכתוב על זה בלוגים (היה מחסור ב-wifi חופשי בתקופת מלחמת העולם הראשונה). הם גידלו את ילדיהם בתקופות שבהן היה הרבה יותר קשה להיות יהודי, ואני לאו דווקא מדברת על השואה, אלא גם בתקופות "קלות" יותר שבהן הייתה "סתם" אנטישמיות עממית, בלי שרצחו אותנו באופן שיטתי.

היו פה דורות שלמים של הורים יהודיים לפנינו, גם בתקופה שאחרי השואה. כבר ב-1945 חיו פה יהודים: כאלה ששבו לגרמניה אחרי השואה, כאלה שיצאו ממחבוא או מחיים בזהות בדוייה, ב"תעודות אריות". נוספו אליהם מהגרים ממזרח אירופה או מישראל, עד לגל הנוכחי, שמאז התמוטטות האימפריה הסובייטית. פתאום יהדות גרמניה העשירה בהגירה של יהודים מברית המועצות לשעבר ובשנים האחרונות, לפחות פה בברלין, גם של ישראלים ויהודים ממדינות המערב.

ההגירה הזו תרמה גם לחיים התרבותיים של הקהילה היהודית. כיום קיימות הרבה יותר אפשרויות לחיים תרבותיים יהודיים  בברלין (או בכל עיר גדולה אחרת בגרמניה), ממה שהיה פה לפני נפילת החומה וגלי ההגירה הגדולים. אבל עם ההגירה הגדולה, באים לדעתי שינויים בדפוסי ההורות והחינוך.



מן הצד הממוסד, הקהילה היהודית זזה בצעדי צב. כבר לפני כמה שנים דיברתי עם מי שהייתה אז האחראית על הרווחה בקהילה היהודית (ויצאה מאז לפנסיה) ושאלתי, כיצד זה שהקהילה היהודית לא חושבת לפתוח אפילו מוסד חינוכי אחד לטובת יהודים שמתגוררים במזרח העיר, ומספרם רק מתרבה מאז שיחתי ההיא. לא אתפלא אם אגלה שכיום גרים לא פחות יהודים בפרנצלאוור ברג, מיטה וקרויצברג-פרידריכסהיין (שלצורך העניין והגיאוגרפיה תחשבנה כ"מזרח") מאשר בפבררי גרונוואלד ושרלוטנבורג, שם נמצאים המוסדות החינוכיים של הקהילה היהודית. בקהילה היהודית עשו טובה גדולה ליהודי המזרח, ופתחו פעילות "במבינים" של פעם בחודש בפרידריכסהיין, שבדרך כלל רשימת המשתתפים בה מתמלאת תוך שבוע-שבועיים ולא מותירה מקום לילדים רבים. "במבינים" היא עדיין פעילות חינוכית לא-פורמלית. גן ילדים או בית ספר יסודי במזרח? הצחקתם אותם.

אני חושבת שמעבר לבעייה שיש לכל ארגון בירוקרטי בהבנה של מציאות חדשה, לקהילה היהודית יש בעייה עם הישראלים, שלא דווקא מחפשים יהדות במובן הדתי של המילה (ויתכן שאף נרתעים מכל זה, לאור המציאות בארץ), אבל היו שמחים ליהדות במובן התרבותי שלה - לימודי עברית, חגיגת חגים, וכו'.

למרבה המזל יש בשנה-שנתיים האחרונות כמה יוזמות פרטיות במזרח ברלין (והסליחה עם תושבי המערב שהפיסקה מקפחת אותם. זה בסדר, אנחנו בעדות המזרח רגילים להיות מקופחים דרך קבע). "תודנקה" הוא חוג לעברית ולפעילות חברתית של ילדים ישראליים/גרמנים; בבית הכנסת של אורניינבורגר שטראסה ובבית הכנסת של ריקה-שטראסה התחילו יוזמות פרטיות לקיום פעילויות לפעוטות ישראליים/גרמנים (עד גיל 3) בימי שני ושבת (בהתאמה). במקביל לקהילה היהודית, הישיבה של לאודר פתחה גן ילדים ובית ספר יסודי במיטה ובפרנצלאוור-ברג.



אבל מעבר לפעילות ממוסדות - פורמליות ולא פורמליות - שמתרבות בברלין, קיימים אתגרים להורות היהודית/ישראלית בברלין. חלקם דומים לאתגר שקיים בכל מקום אחר בעולם ובעיקר בולטים ביצירה התרבותית של יהדות ארצות-הברית: האם וכיצד לשמר זהות יהודית בסביבה שבה מרבית התושבים לא-יהודיים; מה המשמעות של זהות יהודית בחברה כזו; כיצד לפרש את היהדות בפני ילדינו. כאמור מאז "ההגירה הגדולה" מברית המועצות לשעבר, יש יצירה חינוכית בהקשר הדתי שמיועדת לילדים יהודיים (ושניים מן הספרים בנושא, של לנה קוגלר ושל מימי הלברשטם, מעטרים את הרשומה הזו). חלק מן האתגרים שעומדים בפני ההורים היהודיים, עם זאת, ייחודיים ליהודים בגרמניה והאחד מהם הוא כיצד להסביר לילדים יהודיים/ישראליים בגרמניה את נושא השואה, בלי לגרום להם מצוקות וקונפליקטים.  אני לא מכירה תכנית מסודרת, לא-פורמלית, שמייעצת להורים ישראליים/יהודיים שחיים בגרמניה כיצד לדבר עם ילדיהם על השואה ובסופו של דבר, כל הורה מעצב את ההסברים לפי הגישות החינוכיות שלו וגיל הילד.

יום שישי, 5 באפריל 2013

איך מדברים עם ילדים יהודיים/ישראליים בגרמניה על השואה?

יום השואה הישראלי מתקרב (הגרמני מצוין בתאריך אחר) ואיתו עולה התהייה, איך מדברים עם ילדים על השואה. בכל משפחה - גם משפחה לא-יהודית, גם משפחה שאינה חיה בגרמניה - קשה לעצב "אסטרטגיה" להסביר שנאה קשה כל כך. שבועיים אחרי שהילדים חגגו את ליל הסדר, וציינו את היציאה מעבדות לחירות, וניסו להבין שהיו (ולמרבה הצער עדיין יש) עבדים ואנשים לא-חופשיים, הם נאלצים להתמודד מול מציאות היסטורית שקרתה ברחובות אלה לא מזמן.

בניגוד לישראל, שבה ילדים נחשפים מגיל צעיר (לפחות בדור שלנו) לטלוויזיה של יום השואה, לטקסים (גם בגיל הגן) ולצפירה, אין חשיפה כזו ליום השואה - או לשאלות שנוגעות לשואה - בגילאים צעירים. החשיפה גם אינה "מאורגנת" מגבוה, כמו בישראל - ילדים עשויים להיחשף לנושא השואה בשיעור Ethik או היסטוריה, לשאול על אנדרטה זו או אחרת שהם נתקלים בה ברחוב, או בכל דרך אחרת.

אין לי תשובות פלא ואולי גם הילדים שלי צעירים מדי לעיצוב תשובות כאלו. לפני כמה שנים, הבן שלי ראה בדרך לגן הילדים את ה-Stolpersteine ושאל על מה מדובר. הסברתי לו ברמתו, על אנשים רעים ועל הנצחה. שקלתי גם לקחת אותו למוזיאון אוטו ויידט, ששם יש תכנית מיוחדת שמיועדת לילדים.

"פאפא ויידט" של אינגה דויטשקרון, ספרות ילדים על השואה בגרמנית


בני נוער ניתן אולי לקחת לטקס המרכזי שמארגנת הקהילה היהודית, ביום שני (8 באפריל 2013) בשעה 7 בערב, בבית הקהילה במערב ברלין (Fasanenstr).

יש לא מעט ספרות באינטרנט שעוסקת בנושא.

מבחר מצומצם:

מים ביאליק, "How I’m Teaching My Sons About the Holocaust" (באנגלית)

הרבה שרה ריינס, "איך לדבר עם ילדים על השואה" (באנגלית)

Jüdische Allgemeine - איך מלמדים על השואה בבתי ספר יסודיים יהודיים בגרמניה (בגרמנית)

ועוד קצת מאתר אינטרנט גרמני.

אשמח לשמוע קצת רעיונות בהערות