חינוך על-יסודי בברלין

כבר כתבתי לא מעט על חינוך יסודי בברלין ובגרמניה בכלל. המערכת של החינוך העל-יסודי בברלין שונה בצורה מהותית ממה שאנחנו מכירים מן הארץ ולכן חשבתי שיהיה טוב לפרט קצת על המערכת של בתי ספר תיכוניים בגרמניה בכלל ובברלין בפרט. 

הסטריאוטיפ ההיסטורי: מערכת מפלה ונוקשה

אם כבר שמעתם משהו על מערכת החינוך התיכוני הגרמני, סיכוי טוב ששמעתם את הסטריאוטיפ הבא: היא מערכת נוקשה, מפלה ואכזרית. אז קודם כל, הרשו לי להרגיע אתכם: מדובר בעיקר בסטריאוטיפ ואם אתם רוצים להגיע לתכל'ס, למידע על בתי ספר תיכוניים בברלין, דלגו לחלק הבא של הרשומה שלי. 

אבל יש כמובן גרעין היסטורי של אמת בהפחדה הזו. המערכת הקלאסית הגרמנית, שגם נעשה בה שימוש בגרמניה המערבית עד לא מעט שנים, הייתה מורכבת משני סוגים של חינוך על-תיכוני: גימנסיה אליטיסטית שמעניקה "אביטור" (המקבילה הגרמנית לבגרות) ומתחילה בכיתה ה' ולצידה, לכל השאר, חינוך מקצועי. במילים אחרות, הביצועים של ילד בכיתה ג' וד' השפיעו על סוג החינוך שהוא יזכה לו עשר שנים לאחר מכן, וילד שבא משכבה סוציו-אקונומית חלשה, או שהוריו והוא לא דוברי גרמנית שפת-אם, "מוסלל" מראש לחינוך מקצועי (יצוין כהערת אגב, שכמו הרבה דברים ששונים בתפיסות החינוכיות בין גרמניה לישראל, גם לחינוך מקצועי, או להכשרה מקצועית ללא בגרות, אין את הסטריאוטיפ הישראלי ורבים בוחרים במסלולים מקצועיים מרצון). 

התבנית החינוכית הזו כבר לא ממש קיימת, אם כי קיימים שרידים שלה ורמת הגמישות של המערכת תלויה גם במדינה שבה אתם נמצאים: במדינות המזרח-לשעבר, השיטות האלו בוטלו עוד בשנות ה-50/60 ובתקופת הקומוניזם (למעשה, מערכת החינוך המהוללת של פינלנד שאבה את ההשראה שלה ממערכת החינוך של מזרח גרמניה) לטובת הכלה כמה שיותר מלאה של כל התלמידים לפי יכולותיהם ; לעומת זאת, בבוואריה השמרנית הדברים שונים מאשר בברלין וגם הסיכוי של הילד שלכם להגיע לבי"ס תיכון עם בגרות שונים בשתי המדינות. לא אתחיל לדון במה קורה במערכת העל-יסודית בכל מדינות גרמניה, כי אין לזה סוף, אבל במרבית מדינות גרמניה כיום קיימות מערכות מכילות וגמישות יותר מן הסטריאוטיפ הנ"ל.

תיכון זה דבר מפחיד, אבל אם היו את העונשים שיש בסרטים, אז לפחות היינו תקועים עם מולי ריינגולד בספרייה

מבנה המערכת הברלינאית

בברלין קיימות מספר אפשרויות לילדים לאחר בית הספר היסודי: 

• גימנסיה Gymnasium: בית ספר תיכון עיוני עם מסלול שמוביל לבגרות, כאשר למרבית הגימנסיות בברלין יש דגש מסוים (הומניסטי, זאת אומרת עם דגש על שפות וספרות; מתמטי-מדעי; אמנותי וכו'). בתי הספר האלה מתחילים בחלקם בכיתה ה' והם שמונה-שנתיים (מכאן, אגב, השימוש גם בעברית במונח "שמיניסטים" לתיאור תלמידי י"ב - הכיתה השמינית אחרי ה' ); אבל קיימת בכל הגימנסיות אפשרות להיכנס למערכת בכיתה ז' (אחרי כיתה ו') . הגימנסיות בררניות יותר בסוג התלמידים ולעיתים קרובות הרמה האקדמית בהן גבוהה יותר מאשר בבתי ספר אחרים. יש לא מעטים שיתארו את אווירת הלימודים כ"מלחיצה" ואת הגימנסיה כ"בית ספר לציונים". גודל הכיתה יכול להגיע עד 32 תלמידים 

• בית ספר על-יסודי "רגיל" Integrierte Sekundarschule : המונח "זקונדאר-שולה" מתייחס למעשה לכל סוגי בתי הספר העל-יסודיים, אבל בפועל כשבית ספר סתם מתאר את עצמו כ-"אינטגרירטר זקונדאר-שולה", הוא מתכוון להגיד שהוא המקבילה של "תיכון מקיף" בארץ - הוא מכיל גם תלמידים שימשיכו רק עד כיתה י' ואח"כ יופנו למסלול בלי בגרות; וגם, בד"כ, תלמידים שימשיכו ל-Gymnasiale Oberstufe (כלומר רמת גימנסיה ובקיצור, מסלול לבגרות). לעיתים יש בביה"ס גם מסלול מקצועי, כולל מסלול שמשלב חינוך מקצועי ובגרות. גודל הכיתה המקסימלי הוא 26 תלמידים. במרבית ה"זקונדר-שולן" יש גם שילוב של בעלי צרכים מיוחדים, אם כי רמת השילוב שונה בין בי"ס למשנהו וחשוב לברר אם ביה"ס באמת מציע שילוב לשביעות רצונכם. קיימים גם תיכונים לחינוך-מיוחד בברלין (למי שמעדיף מערכת נפרדת), כולל מספר תיכונים (לבעלי לקויות ראייה, שמיעה וגפיים) שממשיכים עד בגרות. 

• תת סוג של ה"זקונדאר-שולה" הוא ה - Gemeinschaftsschule, בית הספר הקהילתי. בתי ספר קהילתיים הם למעשה בתי ספר עם 12 או 13 שנות לימוד (מ-א' עד י"ב או י"ג) ואמורים לשרת את כלל הקהילה באותה שכונה. ברמת התיכון זה אומר, שביה"ס משרת את כל סוגי הילדים שרשומים אליו , בין אם הם מועמדים לבגרות ובין אם לא, בין אם הם בעלי צרכים מיוחדים או לא. 

• מרבית בתי הספר הפרטיים הבינלאומיים פועלים כמו בי"ס קהילתי, לפחות בתיאוריה: יש מענה לכל סוגי התלמידים, כל עוד הוריהם משלמים . חשוב לבדוק את סוג תעודת הסיום שמעניק ביה"ס בהקשר הזה: האם מדובר בתעודה שאיתה הילד/ה יוכלו להמשיך להכשרה מקצועית או לחינוך אקדמי? האם ביה"ס מכיל גם מתקשים ובעלי לקויות למידה, או שהתלמיד "יונשר"? 

• בבתי ספר אלטרנטיבים, סוג התעודה והגישה תלוי כמובן בגישה החינוכית הכללית. רובם לא מעניקים "אביטור" וחלקם הגדול מסתיים בכיתה י'.  פה תמצאו מידע נוסף על חינוך אלטרנטיבי בברלין

• תיכונים יהודיים: בברלין יש לא פחות משלושה בתי ספר יהודיים ברמת התיכון. הראשון הוא ביה"ס הרשמי של הקהילה היהודית, Jüdisches Gymnasium Berlin (שהוא גימנסיה ומוביל לבגרות); השני הוא ביה"ס של חב"ד, שממשיך גם הוא בכיוון הזה; והשלישי הוא ביה"ס של לאודר. שני האחרים שמים דגש על הקפדה על מצוות (לפחות במרחב הציבורי של ביה"ס), אבל לפחות לגבי חב"ד, ביה"ס מקבל ילדים מכל הרקעים הדתיים. ביה"ס של הקהילה היהודית מכיל מגוון של מסורות יהודיות וגם אם קיימת הכלה מסוימת של אורתודוקסיה (הילדים מתחייבים להביא איתם אוכל בסגנון כשר לארוחת עשר; בנים מחויבים לשבת עם כיפה בשיעורי דת ובחדר האוכל), יש בו גם הרבה תלמידים חילונים ולא-יהודיים, ולמעשה, יש בו מגוון רב-תרבותי שעומד יפה מול בתי ספר ציבוריים מסוימים בברלין. עוד על בתי ספר יהודיים

גמישות ומעבר בין מסגרות

הדבר החשוב ביותר לדעת לגבי המערכת הברלינאית, היא שהמערכת בנויה לספק גמישות מסוימת. אם הישגיו של תלמיד אינם מספיקים בכיתה ד' כדי להכניס אותו לכיתה ה' בגימנסיה, זה עדיין לא אומר שום דבר על כיתה ז' (נקודה ההשקה הבאה, שבה למעשה עוברים רוב התלמידים לתיכון) או על כיתה י"א (כנ"ל). 

תיכון מכיתה ה' או מכיתה ז'?

תלוי בילד. בתור ישראלים, הרעיון של להכניס לתיכון כבר בכיתה ה' יכול להיראות מטורף ומלחיץ. עם זאת, במידה והילד שלכם תלמיד טוב ובשל לגימנסיה, יכול להיות גם מצב "הפוך": הוא יסבול בכיתות ה' ו-ו' של ביה"ס היסודי, כי מרבית חבריו השקדנים יעברו לגימנסיה והוא ישאר עם המופרעים של הכיתה. בכל מקרה, השנה הראשונה של הגימנסיה היא שנת ניסיון שבמהלכה ניתן לחזור ליסודי. 

אם ככה אתם מדמיינים את התיכון,
יש אגב בברלין תיכון שמיועד למצטיינים/ות במחול, ה-Staatliche Ballettschule und Schule für Artistik

רק עברנו לברלין והילד/ה לא דובר/ת גרמנית - לאן לשלוח?

שאלה טובה, שאין עליה תשובה חד-משמעית. 

טיעונים בעד בי"ס בינלאומי דובר אנגלית: 

• נחיתה רכה יותר, בקהילה בינלאומית, במערכת שאמורה להיות יותר מורגלת לילדים שמגיעים ממערכות חינוך ברמות שונות ועם רמות שונות של שליטה בשפה הגרמנית. 

• תעודת הבגרות עשויה להיות ה- IB , תעודה שמוכרת בכל העולם 

• כל האקסטרות שכרוכות בבתי ספר פרטיים: סביבה אקסלוסיבית ומפנקת, התייחסות להורה/לתלמיד כ"לקוח" במובן השירותי של המילה וכו' 

• אם אתם לא מתכוונים להישאר זמן רב בגרמניה, חבל להלחיץ את הילד עם גרמנית 

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון.
תתעורר, אמר לי ויצמן: אין מדי בי"ס בבתי ספר ציבוריים בגרמניה

טיעונים נגד בי"ס כזה: 

• עלויות: בתי ספר פרטיים כמובן עולים כסף (המערכת הציבורית היא כמעט חינם לגמרי) 

• השתלבות בחברה: רלוונטי רק אם יש אפילו צל של מחשבה להשתקע בגרמניה. בי"ס בינלאומי הוא "בועה" שבה חלק מן הילדים מגיעים בכלל ממשפחות בעלות רמת ניידות גבוהה שלא משתקעות בגרמניה

• אליטיזם : כפי שצוין קודם, בתי ספר בינלאומיים הם בתי ספר פרטיים שאינם מחויבים לקבל כל אחד ועשויים להיות מנוכרים כלפי הכלה של ילדים עם שונות 

• איכות המורים : כמובן שבשתי המערכות יכולים "ליפול" על מורים טובים יותר או פחות, אבל אחת הטענות הרווחות נגד בתי ספר פרטיים בגרמניה היא שרמת הסינון שלהן להכשרת מורים נופלות מזו של המערכת הציבורית (המשכורות בד"כ נמוכות יותר בבתי ספר פרטיים, אם כי זה כמובן תלוי בביה"ס) . כמובן שמורים שחוקים, לא-טובים או בעייתיים דווקא עם הילד שלכם, ניתן למצוא בכל המקומות. 

אז מה חבר'ה, לומדים לאביטור בגרמנית? ("הצלצול הגואל")

והודעה אקטואלית

יום פתוח בבית הספר התיכון היהודי, ביום ראשון הקרוב