יום השואה הישראלי מתקרב (הגרמני מצוין בתאריך אחר) ואיתו עולה התהייה, איך מדברים עם ילדים על השואה. בכל משפחה - גם משפחה לא-יהודית, גם משפחה שאינה חיה בגרמניה - קשה לעצב "אסטרטגיה" להסביר שנאה קשה כל כך. שבועיים אחרי שהילדים חגגו את ליל הסדר, וציינו את היציאה מעבדות לחירות, וניסו להבין שהיו (ולמרבה הצער עדיין יש) עבדים ואנשים לא-חופשיים, הם נאלצים להתמודד מול מציאות היסטורית שקרתה ברחובות אלה לא מזמן.
בניגוד לישראל, שבה ילדים נחשפים מגיל צעיר (לפחות בדור שלנו) לטלוויזיה של יום השואה, לטקסים (גם בגיל הגן) ולצפירה, אין חשיפה כזו ליום השואה - או לשאלות שנוגעות לשואה - בגילאים צעירים. החשיפה גם אינה "מאורגנת" מגבוה, כמו בישראל - ילדים עשויים להיחשף לנושא השואה בשיעור Ethik או היסטוריה, לשאול על אנדרטה זו או אחרת שהם נתקלים בה ברחוב, או בכל דרך אחרת.
אין לי תשובות פלא ואולי גם הילדים שלי צעירים מדי לעיצוב תשובות כאלו. לפני כמה שנים, הבן שלי ראה בדרך לגן הילדים את ה-Stolpersteine ושאל על מה מדובר. הסברתי לו ברמתו, על אנשים רעים ועל הנצחה. שקלתי גם לקחת אותו למוזיאון אוטו ויידט, ששם יש תכנית מיוחדת שמיועדת לילדים.
בני נוער ניתן אולי לקחת לטקס המרכזי שמארגנת הקהילה היהודית, ביום שני (8 באפריל 2013) בשעה 7 בערב, בבית הקהילה במערב ברלין (Fasanenstr).
יש לא מעט ספרות באינטרנט שעוסקת בנושא.
מבחר מצומצם:
מים ביאליק, "How I’m Teaching My Sons About the Holocaust" (באנגלית)
הרבה שרה ריינס, "איך לדבר עם ילדים על השואה" (באנגלית)
Jüdische Allgemeine - איך מלמדים על השואה בבתי ספר יסודיים יהודיים בגרמניה (בגרמנית)
ועוד קצת מאתר אינטרנט גרמני.
אשמח לשמוע קצת רעיונות בהערות
בניגוד לישראל, שבה ילדים נחשפים מגיל צעיר (לפחות בדור שלנו) לטלוויזיה של יום השואה, לטקסים (גם בגיל הגן) ולצפירה, אין חשיפה כזו ליום השואה - או לשאלות שנוגעות לשואה - בגילאים צעירים. החשיפה גם אינה "מאורגנת" מגבוה, כמו בישראל - ילדים עשויים להיחשף לנושא השואה בשיעור Ethik או היסטוריה, לשאול על אנדרטה זו או אחרת שהם נתקלים בה ברחוב, או בכל דרך אחרת.
אין לי תשובות פלא ואולי גם הילדים שלי צעירים מדי לעיצוב תשובות כאלו. לפני כמה שנים, הבן שלי ראה בדרך לגן הילדים את ה-Stolpersteine ושאל על מה מדובר. הסברתי לו ברמתו, על אנשים רעים ועל הנצחה. שקלתי גם לקחת אותו למוזיאון אוטו ויידט, ששם יש תכנית מיוחדת שמיועדת לילדים.
 |
| "פאפא ויידט" של אינגה דויטשקרון, ספרות ילדים על השואה בגרמנית |
בני נוער ניתן אולי לקחת לטקס המרכזי שמארגנת הקהילה היהודית, ביום שני (8 באפריל 2013) בשעה 7 בערב, בבית הקהילה במערב ברלין (Fasanenstr).
יש לא מעט ספרות באינטרנט שעוסקת בנושא.
מבחר מצומצם:
מים ביאליק, "How I’m Teaching My Sons About the Holocaust" (באנגלית)
הרבה שרה ריינס, "איך לדבר עם ילדים על השואה" (באנגלית)
Jüdische Allgemeine - איך מלמדים על השואה בבתי ספר יסודיים יהודיים בגרמניה (בגרמנית)
ועוד קצת מאתר אינטרנט גרמני.
אשמח לשמוע קצת רעיונות בהערות
זאת שאלה שמעסיקה אותי עם הבן שלי. הוא בן שמונה. השאלה באמת עלתה מאבני הנגף. יש לנו הרבה ברחוב שלנו. כשהוא שאל בפעם הראשונה, עניתי שהאבנים הן זכרון לאנשים שגרו שם ומתו בזמן המלחמה. אחר כך האנשים הפכו ליהודים, ומתו הפך לנרצחו. עם השאלות שלו, ההסברים הפכו יותר ספציפיים. פעם הוא אמר לי, שהוא לא רוצה לחיות במקום כזה, שעשו בו דברים כל כך נוראיים. אמרתי לו שגם אני מרגישה כך לפעמים, אבל הוספתי שהאנשים שחיים פה היום הם לא האנשים שחיו פה פעם. לקחתי את הילדים גם להפגנה נגד גזענות ואנטישמיות, שארגנו תושבי השכונה של דניאל אלטר. הוא היה מאוד גאה בעצמו, דיבר עם עיתונאים, וכתב על זה בעבודה לבית הספר. אני חושבת שאין דרך להימלט מזה, אבל צריך להתאים את התשובות לשאלות של הילדים. הבן שלי יודע למדל, שסבתא רבה שלו היא ניצולת שואה, אבל כמובן שהוא לא יודע את הפרטים עדיין. בקיצור, זאת שאלה חשובה, שמעסיקה גם אותי, מעבר למתן תשובות על שאלות ספציפיות.
השבמחק