יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

להשאיל משחקים בברלין

הבתים של הילדים שלנו (לפחות שלי) מלאים בהרבה יותר מדי צעצועים.

הסבים והסבתות מביאים איתם בכל ביקור מתנה או שתיים. השכנים והחברים נותנים את הצעצועים הישנים ולפעמים גם מתנות חדשות. ויש את רשת המזון המהיר הזו, שילדים בגיל חצי שנה כבר יודעים לזהות את האות הצהובה, ושמחלקת ברוב נדיבותה מתנות-זבל יחד עם האוכל האיכותי שלה.

אחד המנהגים היפים שניתן לראות בברלין הוא זה של הילדים שמוכרים את הצעצועים הישנים שלהם על המדרכות.

בקיצור, יכול להיות שגם אתם סובלים מעודף צעצועים, או להיפך - מעוניינים בצעצועים חדשים אבל לא מעוניינים לרכוש אותם, כי אחרי זמן מה הילדים עשויים לאבד עניין והנה יושב לו עוד צעצוע בחדר הילדים כאבן שאין לה הופכין.

כמה פתרונות נחמדים מוצעים בברלין. האחד, פתרון ותיק יחסית, הוא "ספריית צעצועים". מה שנקרא Ludothek בגרמנית - שילוב של המונח למשחק בלטינית, והמונח שמתייחס להיכל (כמו ספרייה, Bibliothek). מספר מקומות כאלה יכולים להשאיל לכם צעצועים, דבר שיכול גם לסייע לכם אם אתם דווקא ללא ילדים, אבל מקבלים פתאום מבקרים עתירי ילדים בברלין. חלק מן ה"ספריות" הן ציבוריות (או מופעלות על ידי עמותות), וחלקן פרטיות.

ב"שפיל-ויזה" בפרידריכסהיין אפשר לשבת לשחק (ויש גם קפה), ואפשר להשאיל משחקים הביתה. המקום בעל אוריינטציה של משחקי לוח ומשחקים גם לבוגרים (לא כתבתי "משחקים למבוגרים" כי יש לי רושם שבברלין המונח הזה שמור לסוג אחר של משחקים, שאולי עדיף לא לדון בו בבלוג משפחתי...).
סגור בימים שלישי ורביעי, פתוח בימי שבת/ראשון
Kopernikusstraße 24 10245 Berlin

שפילמיטל בפרנצלאוור ברג הוא מרכז שמציע פעילויות למשפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים כמו גם למשפחות עם ילדים ללא צרכים מיוחדים - והשאלת משחקים לכל הילדים. מכיוון שילדים בעלי צרכים מיוחדים צריכים לפעמים גם צעצועים ומשחקים שמאתגרים אצלם פעילויות שנלקחות אצל אחרים כמובן מאליו, המרכז מציע גם צעצועים כאלה. המחירים סמליים - המרכז מופעל על ידי עמותה
פתוח בימים שלישי - שישי
Immanuelkirchstr. 24 10405 Berlin

ניתן למצוא לעיתים גם משחקים בספריות הציבוריות השונות.

המקומות האלה יכולים כמובן גם להוות פתרון טוב לפעילות עם ילדים בימים קרים וקצת לפני שמאבדים את השפיות בבית.

**

אפשרות אחרת היא להצטרף ל"מועדון" שחבריו מקבלים כל פרק זמן קופסת משחקים אחרת, ומחזירים אותה בתום השימוש: מגזין הילדים הברלינאי "הימבר" (פטל) ניסה למשל שירות חדש של השכרת "קופסאות צעצועים" שנקרא Spielzeugkiste

**

ואם אתם ילדים גדולים שמחפשים חברים למשחקי לוח או קלפים - יש מספר אתרים שמקשרים בינכם לבין משוגעים אחרים לדבר:
http://www.spieletreff-berlin.de/  - לחובבי משחקים מכל הסוגים
ועוד אחד לחובבי משחקים, בפאנקו - http://panke-spieler.jimdo.com/ 
http://www.illusionist-verein.de/ - לחובבי משחקים תפקידים, פנטזיה ו-D&D למיניהם

יום שבת, 10 בנובמבר 2012

הכן מלתחתך לחורף - מה ללבוש בחורף הברלינאי

קר...

מבחינה טקסית, נובמבר זה סתיו. זה אולי גם נכון - העלים נושרים במגוון צבעים משגע, הדלעות מתבשלות למרק, ומן הערמונים מכינים אנשים קטנים ומצחיקים. אבל זה עדיין לא אומר שלא קר, בעיקר לא למי שהתרגל לחיות בתוך סיר המרק של תל-אביב, שבה רק לפני שבועיים-שלושה השתוללו עדיין 30 מעלות בחוץ. 

וזה בלי לדבר על דצמבר. תושבים חדשים בעיר, תיירים ואפילו ישראלים "ותיקים" יחסית בעיר - כולם מופתעים מעוצמתו של החורף הברלינאי. למעשה, אפילו חלק מחברי המקומיים מדחיקים כל שנה מחדש את עוצמתו של החורף. איך מתמודדים עם מינוס 10 מעלות? איך ילדים משחקים בחוץ כשקפוא? 

כשמתלבשים כמו שצריך, אפשר גם לצאת לטרקים במזג האוויר של החורף הברלינאי. אז Don't try this at home, צאו החוצה, כמובן אחרי ההצטיידות המתאימה. 

כפות הרגליים 

כדאי מאוד: זוג מגפיים טוב, עדיף "מגפיים תרמיות" (בחוץ - דוחות רטיבות וקור, בפנים מרופדות; סוליות עבות). כמה שהמגפיים גבוהות יותר, כך הן מספקות שכבת הגנה נוספת על הרגליים (תלמדו מן הבנות באורניינבורגר שטראסה...). אם אתם גרים בברלין, הייתי ממליצה להשקיע במגפיים תרמיות טובות. אם אתם רק מבקרים ואין לכם בבית (במקרה...) מגפיים תרמיות, בואו עם הנעליים/מגפיים הכי חמות, מבודדות וחסינות רטיבות שיש לכם - חשוב להקפיד על סולייה חיצונית עבה. 

אסור: נעליים מבד דק, מז'מש, נעליים חדירות מים. 

(כמעט) חובה: מדרסים תרמיים (סוליות פנימיות) לנעליים/מגפיים. ניתן לרכוש זוג בחנויות כמו DM, רוסמן או בחנויות נעליים ב-2-4 אירו. 

מדרסים תרמיים להכנסה בתוך הנעל


חשוב: גרביים תרמיות (גם ציוד זה אינו יקר ומתאים גם לתיירים שאין ברשותם בארץ ציוד שמתאים למזג האוויר הברלינאי). 

הערה: אם אתם עובדים במשרד מחומם, כדאי להביא איתכם נעליים שיהיו איתכם במשרד, וימנעו הסתובבות כל היום במגפיים שמיועדים לקפור שבחוץ. 


רגליים 

כמעט חובה: גרביונים תרמיים, גאטקעס תרמיים וכו', מתחת למכנסיים/חצאית (כן, אני לובשת חצאית או שמלה גם כשבחוץ מינוס 20, ולא מתתי מקור; לתיירות מישראל ולתיירים שאינם מסקוטלנד הייתי ממליצה עם זאת לדבוק במכנסיים). זוג גרביונים תרמיים טוב יעלה בין 6 ל-10 אירו בחנויות כמו DM, רוסמן או סי-אנד-איי. 

אסור: ג'ינס. טיפת הרטיבות הראשונה הופכת את הג'ינס לקפוא וכבד. כל סוג אחר של מכנסיים יהיה בד"כ טוב - אם מדובר במכנסיים נוחים, ומבודדים ככל האפשר. 


אזור הבטן/חזה 

בבתי מרקחת בברלין ובחלק מחנויות הבגדים והפארמה מוכרים מעיין אפודות או חגורות מחומר מבדד שמחמם בעיקר את החזה והבטן. בפרסומות רואים בעיקר אנשים מבוגרים לובשים את זה, וניתן להניח שזה בעיקר חשוב למי שסובל/ת מראומטיזם, רגיש במיוחד לקור או סובל מבעיות בריאות אחרות. 


כפפות, צעיף, כובע

בתחום הכפפות, חשוב לציין לא להשתמש בכפפות בד רגילות, שלא יבודדו את היד מן הרטיבות במידה והיא נוגעת בשלג או בקרח שזה עתה נמס.


מעילים 

התלבושת האחידה של הגרמנים בחורף היא המעילים של ג'ק וולפסקין. מעילים תרמיים אחרים יש בנורת'פייס אבל גם בסי-אנד-איי (ושם זה עולה כ-70 אירו, חצי ממה שזה יעלה אצל ג'ק), ואם אתם מתגוררים בברלין (ולא רק מבקרים), חשוב וכמעט חיוני להצטייד במעיל תרמי טוב. בשלב כלשהו, גם האלגנטיים ביותר שביננו יעברו לצבעים העליזים ולביגוד הספורטיבי של יצרני המעילים התרמיים. אם חייבים להתלבש אלגנטי, נסו ללבוש מעיל ארוך עד כמה שיותר. 

את העיקרון מאחורי המעילים של ג'ק וולפסקין ניתן גם לאלתר במידת הצורך: מדובר למעשה במעיל כפול: השכבה החיצונית דוחה רטיבות, בעוד שהשכבה הפנימית עשוייה פליס ומבודדת היטב. 

חליפות שלג/סקי: לילדים. לא ראיתי, גם בשיא הקור, מבוגרים מסתובבים עם מכנסי שלג או חרמוניות ברחבי ברלין. אל תתפדחו. ובטח לא עם משהו שלקחתם מן הצבא. 

איך להתלבש כשקפוא (צולם באגם אורנקה בברלין)


יום שבת, 9 ביוני 2012

שכונת יוקרה ושמה קרויצברג


קרויצברג הייתה התחנה הראשונה שלנו כשהגענו לברלין. ולא סתם קרויצברג, אלא מה שנחשב בעיני רבים ל"לב המאפלייה" של קרויצברג – אזור קוטבוסר טור. על האזור הזה אמרה חברה של ההורים שביקרה אותנו, ש"לא פלא שבחרתם את המקום בכל אירופה שהכי דומה ליפו". אולי ההשוואה הייתה בהחלט במקום – כי כמו מה שקרה לפלורנטין, לחלקים מיפו ולשכונת שבזי בתל אביב, גם קרויצברג שינתה פניה בצורה משמעותית בעשור האחרון  .

מכאן גם כותרת הפוסט הזה – משכונה שהייתה מפורסמת בעיקר כ"איסטנבול הקטנה" ומשכן לאנשים שחתרו תחת הסדר החברתי הקיים, היא הפכה מרכז להיפסטרים ויאפים, לכרישי נדל"ן ולמשקיעים קטנים, ושכר הדירה עלה בהתאמה. כיום, חוזה שכירות חדש באזור גרליצר פארק מוערך בכלמעלה מ-8 אירו למ"ר – דירה של 100 מ"ר תעלה למעלה מ-800 אירו (בשכ"ד "קר", ללא הוצאות ועד בית/ארנונה/חימום). לתל-אביבים זה אולי נשמע מעט, לברלינאים, ובעיקר לכאלה שמכירים את שכר הדירה הנמוך שהיה קיים באזור, זה כמעט מזעזע. 

קרויצברג ה"ישנה"
הבית שבו גרנו כשרק הגענו לברלין, היה בית ישן, אלטבאו, שעליו השתלטו בשנות ה-70 המאוחרות חבורה של מהפכנים שהתנגדו למדיניות הפיתוח העירונית , שגרסה שאין טעם לשפץ את הבניינים הישנים האלה,שחלקם נפגעו במלחמה ועמדו עם אגף חסר כמו גידם, אלא לבנות בניינים מודרנים, יעילים, בסגנון ברוטליסטי לשיכון ההמונים, "מכונות דיור" (הגישה הזו הייתה קיימת בחלקים נרחבים של העולם המערבי בכלל, כולל בישראל, ולראייה שיכוני שנות ה-50 - 70).

המהפכנים של שלשום התבגרו כבר, וכמו בכל פרויקט שמתחיל מאוד אנרכיסטי, לבית שבו התגוררנו בו, היו יותר סעיפים בתקנון מאשר לפני שנות אלף בקיבוץ. היו חוקים לגבי איפה מותר להחנות איזה סוג של אופניים. ואיפה שמים כל סוג של אשפה (כי כמובן הפרויקט התהדר במחזור והפרדה של סוגי אשפה, שאליהם לא מחויבים תושבי ברלין באופן כללי). ומה עושים בחצר, ומתי. והיו רכילות, תגרות ואינטריגות שלידם נראים דבורה המזכירה וקלאודיו מן הנוי כמו דמויות אפרורית. וכן, גם שם היו דברים במחסן של ועדת ריהוט שהתקנון לא הותיר לקחת לשימוש אישי. הדבר שהכי הדהים אותי בשכני המהפכנים לשעבר, הוא הצורה שבה הם חיו בייקום מנותק משאר הסביבה שלהם בקרויצברג.  השיא היה כשהחלטנו לאות הכרת טובה לעשות חומוס וטחינה לחבר'ה. שאלנו אותם איפה אפשר למצוא טחינה, ומכיוון שלא היה להם מושג ירוק מה זה – הציע אחד מהם ללכת ל-KaDeWe, אותו בית כלבו אגדי ויוקרתי במערב העיר, שטוען שיש בו את "הכל". המוכר בקה-דה-ווה דווקא ידע מה זה טחינה, ואמר לנו שכדאי לנו ללכת לקוטבוסר טור, יש שם הרבה מכולות של טורקים וערבים שבהן מוכרים טחינה... 

חצי מן הרחוב, נראה כמו הבית של הפרויקט הנ"ל: בתים ישנים, עם ציורי קיר מהפכניים או מודעות שקראו להפגנות שונות ומשונות, לצד חנויות לאוכל אורגני או לתיקון אופניים וכמובן עם כללי תקנון שונים ומשונים. לחברי לפרויקט היו רק מכרים מן הצד הזה של הרחוב. החצי השני הוא החצי שבו ניצחה העירייה. היו שם מפלצות בטון ברוטליסטיות שבהם הצטופפו מהגרים מטורקיה, כורדיסטאן, העולם הערבי ואפריקה, לצד נזקקי סעד גרמנים. החצי ההוא של הרחוב היה גם הוא טיפוסי לקרויצברג ה"מזרחית" – שהייתה לעיתים ידועה כ"איסטנבול הקטנה": מכולות אתניות, דוכני דונר ומסעדות טורקיות שמגישות אוכל מעבר ל"דונר", ועוד. הרחוב הראשי של קרויצברג המזרחית, אורניינבורגר שטראסה, עמוס מסעדות שונות ומשונות וחנויות ששיקפו את דו-הקיום בין ירוקים חובבי אורגני ואופניים, פאנקיסטים ואנרכסיטים, ומהגרים מכל רחבי העולם. 

היפסטרהוד
כיום, כל זה השתנה. הטורקים עדיין אותם טורקים, הפאנקיסטים וההיפים הקשישים עדיין גרים בקרויצברג וגם הרחובות לא ממש נראים סטריליים, אבל לכל דירה פנוייה נכנסו בשנים האחרונות היפסטרים מרחבי העולם – יותר ממה שקרויצברג היא "איסטנבול הקטנה", היא הפכה דומה לאיסט ווילג' והאנגלית הברוקלינאית (או העברית) נשמעת שם בתדירות כמעט גבוהה כמו הטורקית או הכורדית. המחירים מטורפים – יקר להיות היפסטר. בשביל דירה על הגרליצר פארק משלמים כיום בערך אותו מחיר כמו דירות בחלקים מסוימים של מיטה ושרלוטנבורג.

למעשה, אפילו בצלנדורף, שכונת הווילות טובלת הירק (והיוקרה), יש אזורים שלמים שזולים למ"ר מאשר מזרח קרויצברג. העניים המרודים שכל כך אפיינו חלקים מקרויצברג כבר לא יכולים להרשות לעצמם לגור שם. למעשה, אפילו הקפה והבירה הפכו יקרים להם מדי. הם עברו בחלקם הגדול לשפנדאו; ואולי הפתעה יותר גדולה למי שחושב שהוא מכיר את ברלין: לחלקים ממרצאן. ישנו כיום אזור במרצאן שבו כל תושב עשירי הוא ממוצא ערבי – נתון די מרשים בהתחשב בתדמית של השכונה הנ"ל כשכונה מונו-תרבותית. 

היפ מוצדק? את הנבואה אותיר לשוטי הנדל"ן. אנחנו עזבנו את קרויצברג בלב קצת כבד אחרי לידת הבן הבכור, ואחרי שהסתבר שלמעשה אין חינוך ציבורי טוב בשכונה. קצת משונה לנו לראות מרחוק איך פתאום הפכה השכונה לנחשקת כל כך, אחרי שבמשך שנים היו מכרים שטענו בפנינו שאנחנו גרים, רחוק רחוק ב"שטחים". מעניין אם היפסטרונים קטנים שיוולדו ישנו את הדמוגרפיה בשכונה וגם את בתי הספר הציבוריים – או שהיפסטריות לאחר לידה ינדדו למקומות פחות מגניבים (או תהפוכנה אזורים פחות מגניבים למגניבים). מכל מקום, באופן אירוני, ההיפסטרים מרחיקים מן השכונה את אותם תושבים שהפכו אותה למה שהיא, ולמה שמשך היפסטרים אליה מלכתחילה.

יום רביעי, 14 במרץ 2012

גני ילדים בברלין

הקדמה חצי סוציולוגית: החברה הגרמנית עדיין שמרנית למדי בחלקה בנושא תפקיד האם במשפחה, בעיקר זו של מערב גרמניה לשעבר. מצפים מאם לילדים קטנים להישאר בבית ולהפוך למעשה לעקרת בית, וזה מתבטא גם ברמת התשתיות לטיפול בילדים קטנים. לא קיים בגרמניה "גן חובה" (כלומר, חובה חוקית לשלוח את הילד לגן ילדים) ותיאורטית יכול להיות מצב של ילד שמחונך עד כיתה א' אך ורק בבית.

בברלין קיימות אמהות רבות שיוצאות לעבודה/לימודים, ויש גם תשתית ענפה של גני ילדים, אפילו מאוד ענפה יחסית לגרמניה, ועדיין – יכול להיות שתתקלו במצב שבו בגן הילדים השכונתי אין מקום לילד שלכם, כי הכיתות כבר מלאות.

קיימים שני תנאים לקבלה לגן ילדים:
(1)   אתם צריכים אישור מן העירייה שנקרא Kitaschein. האישור הנ"ל למעשה מהווה סבסוד (וביטוח) של עלות הגן, גם אם הגן פרטי. תיאורטית, אולי אפשר לשלם את כל שכר הלימוד לגן, ללא אישור כזה, באופן פרטי. פרקטית, יהיה נדיר למצוא גן – גם פרטי – שיסכים לרשום את הילד שלכם ללא אישור כזה (מסיבות ביטוחיות, אם מתרחשת חלילה תאונה בגן)
(2)   אתם כמובן צריכים למצוא גן מתאים, שיש בו מקום פנוי ולחתום איתו על חוזה
הבירוקרטיה:  ה-Kitaschein  
את הבקשה לאישור לגן הילדים מגישים ב-Jugendamt  של ה-Bezirk שלכם. תוכלו למצוא את הטפסים להורדה באתר העירייה (http://www.berlin.de/sen/familie/kindertagesbetreuung/anmeldung/ ). לילד מעל גיל 3 מאשרים פחות או יותר אוטומטית את הבקשה. במקרה של ילד מתחת לגיל 3 , הבקשה צריכה בדרך כלל להיות מעוגנת בכך שטובת הילד מצביעה על כך שעדיף שילך לגן. זה יכול להיות מכיוון שההורים אינם מדברים גרמנית; או מכיוון שהם לומדים, מחפשים עבודה (עם האישור הרלוונטי מן הג'וב סנטר) או עובדים ולכן לא יכולים לטפל בו בבית בשעות היום. לכל ה"סיבות" – אנא הוסיפו תיעוד (צילום של תעודת סטודנט, וכו') . מכיוון שבגרמניה, אחד ההורים יכול להישאר עם הילד עד גיל שנה בבית ולקבל מימון על כך מן המדינה, בקשה לילד בן מתחת לשנה צריכה להיות מעוגנת היטב. בנוסף, יש צורך כמובן בתעודת לידה של הילד ובתיעוד מן הסוג הזה. אתם תצטרכו גם להוסיף תיעוד לרמת ההכנסות שלכם.

בבקשה תישאלו בין היתר על מספר השעות שבהן אתם מעוניינים. גם אם אתם מעוניינים בהתחלה ביום לימודים קצר של כחצי יום, הייתי ממליצה מן הניסיון לבקש יום שלם. בקשה לצמצום מספר השעות (או הסכמה עם הגן על לקיחת הילד יותר מוקדם) לא תהווה בעייה; בעוד שבקשה להרחבת ההשגחה תהייה למעשה בקשה חדשה, על כל המשמע מכך (חודשיים מראש, טופסולוגיה, צילומי תעודות וכו').

מכל מקום, יש להגיש את הבקשה לכל הפחות חודשיים לפני תחילת הלימודים בגן; ולכל היותר 6 חודשים לפני כן. בקשות שמגיעות פחות מחודשיים לפני תחילת הלימודים בגן תטופלנה במהירות רק אם קיים מצב מיוחד (מצאתם עבודה פתאום; מצב משפחתי מיוחד שלכם, או בריאותי של הילד, למשל נכות).
העירייה תשלח לכם אישור על ההרשמה לגן, עם פירוט של התמיכה שמגיעה לכם. עם האישור הזה תוכלו ללכת לגן שבחרתם (ושיש בו מקום פנוי) ולחתום על חוזה.


גן ילדים מזרח גרמני בשנות ה-70


כמה תשלמו לגן?
 בברלין יש שני סוגים של גנים – גנים שמתופעלים על ידי ארגונים ציבוריים וגנים פרטיים. בגנים שמתופעלים על ידי ארגונים ציבוריים (öffentliche Träger) משלמים מעל גיל 3 רק על ארוחת הצהריים; ומתחת לגיל 3 יש שכר לימוד פרוגרסיבי שתלוי ברמת ההכנסות שלכם. בגנים פרטיים, בדרך כלל מוענקים שירותים נוספים מעבר לאלה שמוענקים בגני הילדים הציבוריים: יחס עדיף של מספר ילדים/גננת ; דו-לשוניות; שיעורי ספורט/מוזיקה/העשרה מיוחדים, וכו'. במקרים כאלה, הגן קובע את שכר הלימוד (באופן פרוגרסיבי או קבוע לכל ההורים) וקיימת מעבר לכך התוספת שקובעת העירייה.

מה עם מטפלת או משפחתון?
האישור יכול להינתן גם למטפלת או משפחתון, במקרה של פעוטות. המונח למטפלת הוא Tagesmutter. בד"כ יש לעיריות רשימה של Tagesmutter פנויות, אך ניתן גם להתייעץ ולקבל המלצות. כמובן שיש צורך לברר עם המטפלת, אם היא מוכרת על ידי העירייה ולכן גם מקבלת את האישורים של העירייה.

אינטגרציה (שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים)
ילדים בעלי צרכים מיוחדים משולבים כיום בחינוך הרגיל בגרמניה, אלא אם מצבם קשה במיוחד. כל הגנים ה"ממלכתיים" וחלק ניכר מן הגנים הפרטיים מחזיקים גם צוות חינוכי שמומחה ל-   Intergration – שילוב של ילדים הזקוקים לסיוע מיוחד בחינוך הרגיל. גנים לחינוך מיוחד קיימים, אבל לוקחים בד"כ רק מקרים קשים שבהם אין טעם בחינוך משלב. במידה ויש לכם ילד בעל צרכים מיוחדים, אתם צריכים להגיש בקשה למעמד "אינטגרציה" (Integrationsstatus). מעמד זה מאפשר תקצוב מיוחד שאמור לענות על הצרכים המיוחדים של הילד. על מנת להגיש את הבקשה, אתם צריכים לקבל המלצה מאיש מקצוע המומחה לתחום הרלוונטי. למשל:

שעות פעילות
מרבית הגנים הממלכתיים (שמפעילים öffentliche Träger) פועלים מ-7 בבוקר עד 6 בערב (לעיתים קצת יותר מוקדם מ-7 או קצת יותר מאוחר מ-6 בערב), כש"ליבת" שעות הפעילות היא בדרך כלל בין 9 בבוקר ל-4 אחר הצהריים (בתיאום ניתן במרבית הגנים לקחת את הילד באופן קבוע באמצע היום). במהלך היום הילדים מקבלים כמובן ארוחת צהריים חמה, בנוסף לארוחות "קטנות" (פירות, כריכים). בדרך כלל ילדים קטנים גם נחים כשעה-שעתיים לאחר ארוחת הצהריים, ולגני הילדים מזרונים/מקומות שינה לשם כך. הורים שמתחילים לעבוד מוקדם (או שיש להם זמן נסיעה רב לעבודה), או מסיימים לעבוד מאוחר, יכולים לקבל השגחה גם בשעות הפעילות המורחבות. יש בברלין גם מספר מצומצם של גני ילדים שפועלים למעשה 24 שעות ביממה, כך שהורים שעובדים במשמרות לילה יכולים לקבל השגחה על הילדים בשעות אלו. גני הילדים האוניברסיטאים בדרך כלל בעלי שעות פעילות מורחבת בתקופת הסמסטר והבחינות; ושעות פעילות מצומצמות במהלך חופשות הסמסטר.

מציאת גן
שנת הלימודים בגנים בד"כ מתחילה באוגוסט (אז עוזבים ה"גדולים" את הגן לטובת בית הספר), אבל ניתן למצוא מקומות פנויים בגנים גם באמצע השנה, אם כי זה כמובן יותר קשה. יש ליצור מכל מקום קשר עם הגן לטובת הרשמה מוקדם ככל האפשר – בגנים מאוד מבוקשים (או בשכונות עתירות ילדים כמו פרנצלאוור ברג), יש לבקש שריון מקום עוד לפני קבלת האישור מן העירייה.

סוג הגן תלוי בהעדפות שלכם – קיימים בברלין גנים עם פילוסופיה חינוכית מסוימת (מונטסורי, פרובל; Waldkita -  - גן ילדים שסדר היום שלו מתנהל כמעט אך ורק ביער); גנים דו-לשוניים; גנים שמשייכים לקבוצות דתיות – כולל חמישה גני ילדים שקשורים לארגונים יהודיים; וכמובן – מעל לכל – צריכה להיות כימיה עם הצוות החינוכי, וקלות הגעה לגן ובחזרה מן הבית/עבודה שלכם.

בכל גני הילדים שבהם ילדינו היו רשומים בברלין, נשאלנו כמעט אוטומטית אם יש דברים שהילדים שלנו לא מורשים לאכול, כולל חזיר. בכמה מן הגנים הגננת התעניינה במילים בסיסיות בעברית, או בשילוב מנהגים ישראליים/יהודיים בתוך הסדר החינוכי הכללי בגן. למען האמת, הגננת שכלל לא התעניינה בנושא התבררה לאחר מכן גם כגננת גרועה (מבחינתנו לפחות), כך שגם אם השאלה על שילוב מנהגים ישראלים/יהודיים היא שאלה מנומסת ותו לא (וסדר היום החינוכי לא באמת יאפשר שילוב מנהגים שאינם מעוגנים בתכנית הלימודים), היא מביעה הצהרת כוונות מסוימת מצידה של הגננת.

איך מוצאים מקום פנוי? ראשית, העירייה מפרסמת מקומות פנויים, אבל מניסיוני, הרשימה שלהם לאו דווקא מתעדכנת במהירות ותמיד עדיף לנסות לבד. אפשר ראשית לפנות לגנים שהומלצו לכם על ידי אחרים, או שאיתרתם כמתאימים בגלל המיקום או השיטה החינוכית. במקרים יותר דחופים, תוכלו לנקוט בשיטה שאנחנו נקטנו כשנאלצנו לחפש בדחיפות גן לבת שלנו: חיפשנו באתר שבו מפורטים (כמעט) כל הגנים לפי רדיוס מן הבית שלנו, שלחנו אימייל לכל גן שנראה מתאים (החרוצים גם יתקשרו), לשאול אם יש מקומות פנויים – ואם היו, הלכנו לבקר ולהתרשם מן המקום. יחסית לדחיפות שבה נאלצנו לחפש גן ילדים (בגלל בעייה בריאותית), השיטה עבדה פלאים. כמובן, שזה תלוי גם ביכולת שלכם להתגמש מבחינת מיקום/שיטה חינוכית וכו'. קיימים גם כמה אתרים שמפרסמים מקומות פנויים בגנים; וכאמור – ככל שתתחילו לחפש מקום מוקדם ככל האפשר, תוכלו לקבל מקום בגן המועדף עליכם.

גנים יהודיים
קיימים כיום חמישה גני ילדים יהודיים בברלין. רק אחד מהם – הגן שמשתייך לתנועה המסורתית – מציע חינוך דו-לשוני עם השפה העברית (עברית/גרמנית; יש להם גם כיתה של אנגלית/גרמנית). בגנים האחרים יתכנו אנשי צוות דוברי עברית, או שיעורי עברית כשפה זרה, אבל שפת הגן היא גרמנית. גן אחד (שלמעשה יש לו שני "סניפים") הוא גן ילדים דו-לשוני לשפות רוסית וגרמנית, והוא גם היחיד שאינו קשור לארגון יהודי דתי והיחס שלו ליהדות הוא יחס "חילוני" לחלוטין (יהדות כתרבות). בגני הילדים האחרים – של הקהילה היהודית, התנועה המסורתית, של ישיבת "אור ציון" הליטאית ושל חב"ד – יהיו תכנים דתיים (מן הקל לכבד); ויתכן מצב שבו ילדים שאינם יהודיים עפ"י ההלכה (שאימם אינה יהודיה אבל אביהם יהודי) לא יתקבלו, או שתנתן עדיפות לילדים שהוריהם חברים בקהילה היהודית או מקיימים אורח חיים דתי. בעוד שכאמור העדפות אכילה (כולל הימנעות מחזיר או צמחונות) הן דבר שמכובד בכל גן בברלין, במידה ואתם מעוניינים באוכל כשר (בהשגחה) ובעיקר – בציון חגי ישראל, הוא יהיה קיים בגן ילדים יהודי/דתי בלבד ואוכל טבעוני לחלוטין יהיה זמין בד"כ רק בגן ילדים ששם דגש על הנושא.

גנים בינלאומיים
בחלק מגני הילדים הבינלאומיים, קיימת מודעות אמיתית לרב-תרבותיות ומצוינים גם חגים יהודיים מרכזיים (כמו חנוכה) לצד חגים נוצריים ושל בני דתות אחרות. אני בהחלט יכולה בהקשר זה להמליץ בחום על גן הילדים BeSmartAcademy  (על שני סניפיו, מניסיון אישי).